"לא"
"למה?..זה רעיון טוב!"
"ממש טוב, להתגנב לסקרי, למקום הכי מאובטח פה, ללכת לחדר הכתר, שיש בו 275 שומרים בזמן רגיל, ובחיגיגות יו-"
"אב-"
"לא! אל תקטע אותי! זה הרעיון הכי גרוע ששמעתי אי-פעם!, אתה באמת רוצה למות. עד שמצאנו סוף סוף רגע של שקט, עד שסוף סוף אנחנו יחסית בטוחים, אתה רוצה לצאת למסע התאבדות?!"
"נראה לך ג'ס, אני יודע מה לעשות"
"לא אתה לא ניק, אתה פשוט לא מבין שאתה יכול למות, או יותר גרוע! אתה בעצמך ראית את זה. ולא פעם אחת."
ניק נרעד. הוא נזכר במה שקרה שלושה חודשים קודם לכן...........
הוא התכווץ בין קופסאות קרטון וחיכה לרגע לברוח משם.
לפתע, נשמעה צרחה והוא הציץ...
הוא ראה נערה נעה בשקט לעברו כשאצבע מונחת על שפתייה, מסמנת לו להיות בשקט, לא להשמיע קול.
היא הייתה יפיפיה. ג'ינג'ית עם עור לבן מאוד ועיניים ירוקות בהירות, שבאותו רגע איימו עליו בשתיקה. הבגדים שלבשה היו שחורים, בניגוד לעורה, ותיק גב מנופח.
היא נעה לגומחה שבה היה והצטופפה איתו. שניהם שתקו והצרחות המשיכו.
הם ראו ילדה בת עשר בערך, יפה גם היא, ולידה איש בגלימה שחורה ארוכה וברדס על ראשו ופניו. הוא מלמל כמה מילים והצרחות גברו.
הילדה צרחה כשעורה נסדק ונפל ומתחתיו התגלה עור סגול. העור הסגול והמוזר החל להתעוות ומהגב צמחו בליטות גדולות. רגליה התארכו וצמחו מהן מעין גבשושיות, פניה השתנו והתכסו במגן פנים עשוי מעורה שלה.
הילדה שכבר לא הייתה אנושית, המשיכה לצרוח והם המשיכו להסתכל. בשלב מסויים הילדה התעלפה. האיש בגלימה אמר את שלושת הל' (למצוא, להרוס, להשמיד) והסתלק משם.
ניק והנערה רעדו בין הקופסאות. ניק שם לב לדמעות בעיני הנערה. הוא שיער שזו הייתה קרובה שלה, או חברה טובה.
הוא נזכר בתחושה הנוראה כשאחיו שונה ונתן לה את השאריות שנשארו לו. מחווה נדירה.
יש המשך ארוך אבל לא היה לי כח לכתוב את הכל עכשיו...
;){kind=link}